ביטחון נבנה מתוך הדרך שבה אנו, כהורים, מגיבים ומתנהלים מולם. כאשר אנו מקרינים ביטחון עצמי ותחושת יציבות, התינוק מרגיש את זה ולומד להרגיש בטוח בעצמו ובסביבתו. הביטחון הזה אינו נובע מפינוק או תגובות מיידיות לצרכים רגעיים אלא מתוך תהליך רציף ועקבי שבו התינוק יודע שהוא יכול לסמוך על ההורה שיענה לצרכיו, אך גם יציב לו גבולות ברורים.
כשהורה מתמודד עם מצבים שונים באורך רוח, בקור רוח ובביטחון, הוא מעביר לתינוק את המסר שהעולם הוא מקום בטוח ושהוא, התינוק, מוגן ומוכל. תינוק שחווה תגובות עקביות ובטוחות לומד להתפנות לתהליכי צמיחה, למידה והתפתחות, ולא נתקע במצבים של חרדה או אי-ודאות. כלומר, הביטחון ההורי מאפשר לתינוק לבטוח ביכולת שלו לחקור את העולם ולהתמודד עם אתגרים, ולא לחוש תלות יתרה בהורה לשם סיפוק כל צורך מיידי.