הבחירה היא חלק בלתי נפרד מחיי היומיום שלנו. כל אחד מאיתנו מבצע בחירות מדי יום, החל מהחלטות קטנות כמו מה לאכול, ללבוש ועד להחלטות גדולות ומורכבות כמו היכן לגור, לעבוד או איך לחנך את הילדים שלנו. הבחירה היא כלי מרכזי שמעניק לנו תחושת שליטה וביטחון בחיים ואבוי לנו אם לא היתה לנו אותה.
בדיוק כמו מבוגרים, גם ילדים מבצעים בחירות כל הזמן. מה שמעניין הוא שהבחירות של הילדים אינן מקריות או שרירותיות; הן נעשות מתוך התבוננות, הבנה ולמידה. כל ילד מפתח במהלך חייו הבנה עמוקה לגבי איך העולם סביבו פועל, ואיך עליו להתנהג כדי להשיג את מה שהוא רוצה או זקוק לו על פי תגובות שקיבל בהתאם להתנהגות שלו.
הבחירה בהתנהגות
לילד יש את היכולת לבחור איך להתנהג בסיטואציות שונות. מדובר במערכת מורכבת של למידה התנסות, וחיקוי, שבה הוא בודק מה עובד מול מי ואיפה. מה שעובד בבית לא בהכרח יעבוד בגן, ומה שעובד מול אמא לא בהכרח יעבוד מול אבא או סבא וסבתא. ילדים לומדים להכיר את הדמויות המשמעותיות בחייהם, ומבינים מהר מאוד מי יגיב באיזו צורה לכל התנהגות. כך הם מפתחים "רפרטואר" של התנהגויות שמותאם לכל סיטואציה.
לדוגמה, ילד שמבין שאמא נוטה להגיב לבכי בהענקת תשומת לב מיידית, עשוי להשתמש בבכי כדי להשיג את מה שהוא רוצה. לעומת זאת, אותו ילד יכול להבין שאבא נוטה להתעלם מבכי ולא יגיב באותה צורה, ולכן הוא יבחר בהתנהגות אחרת מולו, כמו מאבק כח, או אפילו חיפוש אחר פתרון באופן עצמאי.
כל סביבה והחוקים שלה
היכולת של הילד להבחין ולהתאים את התנהגותו לסביבה היא עדות לחוכמתו לכך שהוא ילד נבון וליכולותיו האינטליגנטיות. ילדים לומדים מהר מאוד מה עובד מול מי ואיפה. לדוגמה, מה שעובד בגן עם הגננת, לא בהכרח יעבוד בבית, ומה שמצליח אצל סבא וסבתא לא תמיד יצליח מול ההורים. חשוב להבין שאין זה "מקלקל" את הילד כאשר כל אחד מהמבוגרים מגיב אחרת להתנהגות שלו. להפך – זה רק מחדד את המקום בו הילד לומד להיות גמיש, להסתגל ולהתאים את עצמו לסיטואציות שונות.
ההתאמה הזו מראה על יכולת קוגניטיבית מתקדמת, שבה הילד בודק, מנסה, ובוחר את ההתנהגות שתוביל אותו להשגת מטרותיו. כשאנו מבינים זאת, אנו יכולים להעריך את הגמישות והחוכמה שהילד מפגין, במקום לראות בזה התנהגות שלילית או דווקאית ולהבין שלא באמת חייבת להיות סיבה למה מתנהג כך (כי עייף, רעב, זקוק לתשומת לב, למד מחברים בגן…).
השתוקקות לשייכות ושיתוף פעולה
למרות שהילד יכול לבחור בהתנהגויות שונות, בסופו של דבר, הרצון הבסיסי שלו הוא לחוש שייכות ולהיות חלק מהמשפחה והסביבה שלו. הרצון לשתף פעולה ולזכות בהכרה חיובית הוא מוטיב מרכזי בחיי הילד ושל כולנו בעולם הזה. אך לעיתים, מתוך רצון זה, הוא עלול לטעות בדרך להשגת המטרה, ולבחור בדרכים לא רצויות וטובות עבורו על מנת להשיג את תשומת הלב והשייכות שהוא מחפש, מה שעלול להוביל למאבקי כוח והתנגדויות.
במצבים אלו, אנו כהורים עלולים לתרום לאותן התנהגויות מבלי לב ולא במודע כמובן בכך שאנו מגיבים בעקביות להתנהגות מסוימת, גם אם היא שלילית, הילד לומד שזו הדרך להשיג את מבוקשו. אם הוא רואה שההתנהגות הזו עובדת לו, הוא ימשיך להשתמש בה, מתוך אמונה שזו הדרך הנכונה לפעול.
ההבנה שההתנהגות היא לא נגדנו אלא לכבודנו
כאשר אנו מבינים שההתנהגות של הילד אינה באמת נגדנו, אלא תוצאה של למידה ובחירה שנעשו מתוך רצון להשתלב ולשתף פעולה, אנחנו יכולים לגשת לסיטואציות בצורה אחרת. ההתנהגות שנראית לנו כשלילית היא למעשה ניסיונו של הילד להסתדר בעולם, ללמוד ולהבין את גבולותיו. הילד בחר בהתנהגות הזו כי ראה שהיא עובדת לו בסיטואציות מסוימות, ולכן הוא ממשיך להשתמש בה ולנסות אותה עוד ועוד ומבין מהר מאוד איפה ועם מי עובד לו ואיפה פחות.
במקום לראות בהתנהגות זו כמאבק נגדנו, נוכל להבין שהיא נועדה לשמר את הקשר ואת השייכות בינינו לבין הילד. אם נצליח להבין זאת ולשנות את התגובה שלנו להתנהגויות אלו, נוכל להוביל ןלהנחות את הילד לבחירות חיוביות יותר, שמתאימות למה שאנחנו רוצים ללמד אותו ולאפשר לו.
לסיכום
הבחירות שהילד עושה בהתנהגותו הן חלק בלתי נפרד מההתפתחות שלו ומהבנתו את העולם. כל סביבה וכל מבוגר מציעים מערכת חוקים ומסגרת שונה, והילד לומד במהירות איך להתנהג כדי להצליח בכל אחת מהן תוך רצון לשייכות ולשיתוף פעולה. המודעות שלנו כהורים לכך שהילד אינו פועל נגדנו, אלא מתוך ניסיון להבין וללמוד את העולם, יכולה לעזור לנו להתמודד בצורה נכונה יותר עם התנהגויות מאתגרות. במקום לראות בהן חוסר הצלחה שלנו כהורים או חוסר כבוד או ניסיון לעורר כעס, נוכל לראות בהן הזדמנות ללמד את הילד איך לבחור בדרך חיובית יותר, שמתאימה לציפיות שלנו כהורים.