הורות משוחררת – האמון שמאפשר צמיחה

בהורות, כמו בחיים, יש לנו נטייה לרצות לשלוט בכל פרט – להבין, לכוון, ולדאוג שהתוצאה תהיה בדיוק כפי שחלמנו וציפינו. אבל כשאנחנו אוחזים חזק מדי, אנחנו עלולים דווקא להכביד על עצמנו ועל הילדים שלנו.

כשאנחנו לומדים לתת אמון, בילד, בתהליך, וביכולת שלנו כהורים, משהו משתנה. פתאום אנחנו לא מנסים "לפתור" כל קושי מיד, לא מפרשים כל תגובה כהצלחה או ככישלון, לא מחפשים סיבות לכל דבר, ולא מרגישים צורך תמידי לבדוק אם אנחנו עושים "נכון". במקום זה, אנחנו מאפשרים לילד להתנסות, ללמוד, לטעות, ולהתפתח בקצב שלו.

לשחרר לא אומר לוותר, אלא לדעת מתי לאפשר לילד לבחור, מתי להחזיק ומתי להרפות, מתי להציב גבול ברור ומתי לאפשר חופש. זה אומר להיות הורה שמוביל, מכוון ומנהיג, אבל לא מתוך מאבק ושליטה, אלא מתוך אמון ובטחון – בעצמנו, בילד, ובדרך.

כשהאמון הזה קיים, הכל הופך נינוח ורגוע יותר. הילדים מרגישים בטוחים, אנחנו מגיבים מתוך בהירות ולא מתוך לחץ, וההורות הופכת למסע של למידה משותפת במקום ניסיון מתמיד לשלוט בתוצאה🫶

דילוג לתוכן