בהורות, אנחנו לא שולטים בבחירות של הילדים שלנו, אבל כן שולטים באיך אנחנו מגיבים אליהן. כשילד בוחר להתנהג בצורה שמאתגרת אותנו, קל להיכנס למאבק, להיעלב, לכעוס או להרגיש שנכשלנו. אבל אם נבין שזה לא משקף את הילד האמיתי שלנו, אלא רק דפוס שהוא אימץ כדי להשיג חיבור ושייכות – נוכל לפעול אחרת.
הילדים שלנו רוצים בטוב, הם רוצים להשתייך אלינו, אבל לפעמים הם טועים בדרך שבה הם מבקשים את החיבור הזה. כשהם בוחרים בהתנהגות לא רצויה, זה לא כי הם נגדנו, אלא כי הם למדו שזו הדרך ש"מפעילה" אותנו, כלומר, זה לכבודינו. כאן נמצא הכוח שלנו כהורים – לא להיגרר אחרי הרגע, לא לקנות את התחפושת שהם לובשים, אלא להישאר יציבים, ברורים ומובילים.
כשאנחנו לא נבהלים, לא מתבלבלים ולא מתפתים להיגרר לתגובות אמוציונליות – אנחנו מלמדים את הילד מהי הדרך האמיתית להתחבר אלינו ולהשיג את השייכות לה הם מייחלים. ההורות שלנו הופכת רגועה יותר, הילדים לומדים לקבל גבולות מתוך ביטחון, והשייכות שלהם אלינו כבר לא תלויה במאבקים ודרמות, אלא בקשר אמיתי, ברור ומיטיב🫶