כשנולד תינוק, הוא מגיע לעולם חדש, זר ולא מוכר. כל מה שהכיר עד כה היה החום והביטחון של הרחם וכל מה שקיבל בתוכו, אך מהרגע הראשון מחוץ לרחם, הוא נאלץ להתמודד עם מציאות חדשה, מפחידה, מאיימת ולא מוכרת שבה הוא תלוי לחלוטין בהוריו על מנת לשרוד ולהתפתח. ההורים, מלאים ברצון טוב ובאהבה אינסופית, עושים כל שביכולתם כדי לענות על צרכיו של התינוק ולהעניק לו את כל מה שהוא צריך – אוכל, מגע, חיבוק, חום ואהבה.
העניין הוא שלמרות הרצון הטוב, כל הורה מפרש את בכי התינוק בצורה שונה. יש הורה שיבין את הבכי כרעב, אחר יחשוב שמדובר בגזים, וישנם הורים שיחשבו שהילד עייף או פשוט זקוק לתשומת לב וחום. התינוק, שאינו יכול לדבר, משתמש בבכי ככלי הביטוי היחיד שלו. זו התנהגותו בראשית הדרך – אני בוכה וההורה מגיב. התינוק מנסה לומר לנו משהו, אך האם אנחנו באמת מבינים מה הוא צריך תמיד? פעמים רבות אנו ממהרים לכבות, להפסיק, להשתיק את הבכי מתוך רצון להחזיר את השקט והרוגע אך האם זה באמת היה המענה לו זקוק כרגע ועל כן בכה?
הקושי בהבנת הצרכים האמיתיים של התינוק
במקרים רבים, אנו כהורים מגיבים לבכי בצורה מהירה ואינטואיטיבית, מתוך רצון להקל על התינוק ולהפסיק את הבכי. עם הזמן, נוצר מצב שבו התינוק מפסיק לבכות, אך לא בהכרח כי קיבל את מה שהיה זקוק לו, אלא כי למד שהבכי נפסק בזכות תגובה או פעולה מסוימת של ההורים, גם אם זו לא בהכרח עונה על הצורך הרגעי שלו. כך נבנה הרגל – התינוק מפסיק לבכות כי הוא למד שהבכי יוביל לתגובה מסוימת מההורים, ולא כי קיבל את מבוקשו האמיתי.
הבעיה היא שהרגלים אלו עלולים ליצור קונפליקט לאורך זמן. התינוק לומד שמבינים את הצרכים שלו רק במקרים מסוימים, ולא תמיד יש סנכרון בין הצורך האמיתי לבין המענה שניתן. כתוצאה מכך, הוא עשוי לגדול למציאות כזו שאין באמת מי שמבין אותו או סומך עליו שיכול כי בכל פעם הגיבו ועשו עבורו גם אם לא ענה באמת על צרכיו.
התפתחות הבלבול והקשיים בתקשורת
התינוק גדל לילד, והוא ממשיך לבסס את התנהגותו על אותם התגובות אותם מקבל מהוריו על פי התנהגויות כאלה ואחרות, וכאן נוצרת כבר למידה, נוצרים בלבולים במסרים, תסכולים רבים נוספים. הילד לומד שמסרים סותרים מתקבלים בתגובות שונות – מצד אחד ההורים מצפים ממנו ליותר, ומצד שני, הם ממשיכים לבצע עבורו פעולות שהוא כבר היה יכול לבצע בעצמו, כמו להרגיע אותו או לספק לו פתרונות במקום שיתמודד עם הקושי בעצמו.
עם הזמן, הילד עלול לחוש תסכול רב ולפתח דפוסי התנהגות שנראים כ"חוסר ציות" או "התנהגות דווקאית." אך למעשה, הילד אינו מנסה להקשות על ההורים. הוא פשוט מבצע את מה שלמד שקיבל תגובה או תשומת לב – גם אם ההתנהגות הזו לא הייתה חיובית במלואה אך כל עוד קיבל מבוקשו מבחינתו חוזק על כך מה שמאפשר לו להבין שזו הדרך להשיג דברים.
חיזוק התנהגויות לא רצויות
למרבה הצער, כאשר אנו כהורים מגיבים שוב ושוב לאותן התנהגויות כאלו ואחרות אותן בחר הילד אפילו שהן לא באמת התנהגויות מקובלות, רצויות או טובות עבורו מבחינתו חיזקנו ואפשרנו לו להבין שככה משיגים דברים ושבעצם שווה לו להתנהג כך כדי להשיג מבוקשו בכל תחום כמובן. הוא לומד לשמר ולהעצים התנהגויות כאלו. מה שמוביל למצב בו הילד משתמש באותה התנהגות עוד ועוד כדי לקבל את מה שהוא רוצה או צריך, גם אם זה מגיע בדרך שלילית. לפעמים זה עובד לו ולפעמים לא. תלוי מי נמצא מולו וכמה הוא מאפשר זאת
לדוגמה, ילד שמגיב בהתפרצויות זעם בכל פעם שהוא לא מקבל את מבוקשו, עשוי לקבל בסופו של דבר את מה שרצה, פשוט כי ההורים רוצים להפסיק את ההתפרצות. הילד לומד שזו הדרך היעילה להשיג את מטרותיו, והוא משמר ואף משכלל את ההתנהגות הזו.
איך ניתן לשבור את המעגל?
המפתח הוא במודעות ובהבנה של תהליך ההתפתחות והתגובות שלנו ההורים. חשוב לזכור שכל פעולה שלנו כהורים משפיעה על האופן שבו הילד לומד לראות את העולם. עלינו לשאוף לשדר מסרים ברורים ועקביים, ולהעניק לילד את הכלים להתמודד עם האתגרים בעצמו. על ידי כך, נוכל לעזור לו לפתח תחושת מסוגלות וביטחון עצמי ויכולת להרגיע את עצמו ללא תלות מתמדת בהוריו.
כדי לשבור את המעגל הזה, יש להקדיש תשומת לב רבה להבנת הצרכים האמיתיים של הילד, ולנסות להגיב בצורה שמחזקת את היכולת שלו להתמודד ולפתור בעיות בעצמו. כאשר הילד יראה שאנו סומכים עליו ומצפים ממנו להתמודד עם אתגרים, הוא יתחיל להאמין בעצמו ולפעול בהתאם.