חשוב להבין שמערכת העצבים של תינוקות אינה אחידה.
יש תינוקות שנולדים עם מערכת עצבים רגישה ומעוררת יותר מגיבים מהר, חזק, מתקשים להירגע.
ויש תינוקות שמערכת העצבים שלהם מאוזנת יותר, סופגת גירויים בקלות וחוזרת לשקט מהר.
זו לא בעיה ולא יתרון זו פשוט נקודת פתיחה שונה.
יכולת הוויסות אצל תינוק אינה משהו שהוא נולד איתו, אלא יכולת נלמדת.
ככל שמערכת העצבים מקבלת שוב ושוב חוויה של הצפה למשל. יש מי שמזהה, יש מענה מדויק שמוביל לרגיעה
וכך היא לומדת להירגע, לנטרל רעשי רקע, ולהתארגן מבפנים. זו למידה שמתרחשת דרכינו כהורים. לא דרך הסברים, אלא דרך חוויה: אם אנחנו נבהלים, דרוכים, לא נושמים, ממהרים לכבות ולהשתיק זה מה שהתינוק לומד על העולם.
אם אנחנו נוכחים, רגועים, מתווכים, מזהים קושי בלי להיבהל ומאפשרים את ההתמודדות ברוגע זה מה שהוא מפנים.
המטרה אינה להעלים קושי כזה או אחר, לבטל רגשות או להציף ללא גבול,
אלא לאפשר חשיפה הדרגתית לגירויים מצד אחד כזו שמפתחת ומאמנת מערכות,
ובמקביל לבנות יכולת ויסות דרך קשר בטוח
כזה שמאפשר רגע לעצור ולהתקרקע, לבהות, לנוח, להשתעמם דרך מגע עמוק ותנועה.
קשר בטוח מאפשר לנו גם לעורר ולעזור לו להתחזק ולהתאמן
וגם לעצור, להתקרקע, לנוח, לשחרר ולהתמסר שצריך.
וככל שהוא גדל הוא לומד לא רק להרגיש, אלא גם להתמודד ולהתגבר ולעבור דרך רגשות,
לדעת להירגע, להתמסר כשצריך, ולמצוא שקט גם ברגעי קושי.
זה תהליך.
לא כפתור קסם, ולא משהו שמכבים או משתיקים.
וככל שנדייק את המענה לצורך
כך נגדל ילד (שיגדל בהמשך לנער ואדם בוגר) שיודע לווסת את עצמו גם כשהעולם מאתגר ומציף.
