הרבה פעמים כהורים אנחנו נלכדים במחשבות סיבתיות: “למה היא בוכה ככה? מה גרם לזה? מה אני עושה לא נכון?” חשוב להבין שהחשיבה הזו לא מקדמת אותנו, היא רק תוקעת אותנו ומעמיסה עלינו עוד לחץ.
העבודה האמיתית שלנו כהורים היא אחרת. היא מתחילה מבפנים מהאמון שלנו בעצמנו ובילדים שלנו. אם אני מאמינה שהילדה שלי מסוגלת למצוא את הכוחות הפנימיים שלה להתמודד עם הקושי ולהתגבר זה יקרה. מתוך החוויה הפנימית שהיא מרגישה את האמון שלי, את הביטחון שלי, וזה מחזק אותה.
לעומת זאת, אם הפחד שלה גורם לי להיבהל, להילחץ, או להיחנק היא, בלא מודע, כל כך מרוויחה מכך שהפחד שלה הופך למנוף שמחזיק אותה במקומה, כי היא רואה עד כמה שהפחד שלה מנהל אותי. אין לה באמת שום סיבה להתגבר עליו.
המסר הוא ברור: העבודה שלנו היא קודם כל פנימית. לא להילחץ, לא להיחנק, לא לתת לפחד של הילדה שלי לנהל אותנו. כשאנחנו רגועים ומלאי ביטחון ואמון אנחנו מאפשרים לילדה להתמודד, לגדול ולהתחזק. זה לא קורה על ידי ניהול, אלא על ידי נוכחות, רוגע ואמון🫶