בהרבה שיחות עם אמהות אני שומעת משפטים כמו
"אני לא יודעת למה, אבל רק כשאני מניקה אותה היא נרגעת"
או: "הוא בקושי יונק, אבל חייב לגעת, להרגיש אותי שם"
וזה בדיוק העניין.
ההנקה היא רגע של חיבור של יחד.
של ריח, קרבה, חום גוף, קצב נשימה, דופק, מבט.
היא טקס קבוע של חיבור, שוב ושוב ושוב,
שהולך ונחקק במערכת העצבים של התינוק וגם בזו שלך.
לא תמיד זו ההזנה עצמה שרק חשובה
אלא התחושה שהוא בטוח, עטוף, רצוי.
שאת שם.
שאת נוכחת, רגישה, מגיבה.
אז גם אם את מניקה רגעים בודדים, או רק בלילה, או בצד אחד, או משלבת יחד עם תוספת
אל תשכחי שהערך של ההנקה לא נמדד רק בכמות, אלא גם באיכות הרגשית שהיא מייצרת🫶