שכיבה על הבטן היא אחת מאבני הדרך החשובות להתפתחות תינוקות, אך לא מעט הורים שמים לב שהקטנטן שלהם מתקשה, מתוסכל או פשוט לא נהנה מהמנח הזה. חשוב להבין שהסיבה לכך אינה רק חוסר רצון או חוסר אהבה למנח, אלא לעיתים קרובות קושי פיזיולוגי ממשי.
כאשר שרירי הבטן, בית החזה וכלוב הצלעות נמצאים במתח או בכיווץ, זה מקשה על הגוף להיפתח ולהתארגן נכון במנח הזה. בית חזה סגור, מכווץ, נוקשה, מה שמקשה על הידיים להיות מונחות בנינוחות, הראש והצוואר מתקשים לייצר תנועתיות כזו שתאפשר לנוח ולמצוא נקודת איזון, והתוצאה היא תחושה של חוסר יציבות ותסכול.
כדי להפוך את השכיבה על הבטן לנינוחה יותר, חשוב להבין מה מקור הקושי ולהתאים את הדרך שבה אנו חושפים את התינוק למנח הזה בהדרגה, תוך יצירת ביטחון ותנאים שתומכים בתבנית התנועתית כך שתהיה חופשית ורפויה ותאפשר את השכיבה על הבטן נינוחה יותר גם בעירות וגם במנוחה.
אז למה השכיבה על הבטן יכולה מאוד לאתגר, בין אם בזמן עירות כאשר עליו להרים ראש, או בין אם בזמן מנוחה שם עליו להניח את ראשו?
כאשר תינוק שוכב על הבטן, בית החזה שלו אמור להיות רפוי ונינוח כדי לתמוך ביציבה נינוחה ולהקל על תנועת הראש והצוואר. אולם, במקרים שבהם שרירי הבטן, כלוב הצלעות ובית החזה נמצאים בכיווץ יתר, השכיבה על הבטן הופכת להיות מאתגרת.
הגורם הפיזיולוגי לקושי:
כיווץ בית החזה והגבלת התנועה – כאשר שרירי הבטן ובית החזה מכווצים ומוחזקים, כלוב הצלעות מתקשה להיפתח, מה שמגביל את יכולתו של התינוק להניח את פלג גופו העליון באופן נינוח על המשטח. בית החזה אינו מתרחב כראוי, והתינוק מתקשה "לשקוע" בצורה רכה אל המשטח.
קושי בהנחת הראש והצוואר – כאשר בית החזה סגור והכתפיים מעט מקובעות קדימה, קשה להניח את הראש בנוחות או להרים אותו מעלה. השרירים המייצבים של הצוואר והזוקפים צריכים לעבוד קשה יותר, מה שעלול להוביל להחזקה שרירית, למאמץ יתר ואי-נוחות.
חוסר רכות והיכולת לשחרר, לעזוב ולהרפות – במקום מצב בו התינוק יכול להניח את ראשו ואת פלג הגוף העליון בצורה רכה, הגוף נשאר במעין מתח תמידי, מה שמקשה עליו לנוע בחופשיות ולחוות את השכיבה על הבטן כחוויה נוחה ומאפשרת.
השפעה על תנועת הידיים והישענות על האמות – כאשר בית החזה מכווץ ומוחזק, קשה יותר להישען על האמות בצורה נינוחה. המשקל לא מתפזר היטב, והתינוק עלול להתקשות ביצירת בסיס יציב שיאפשר לו את תנועתיות הצוואר והיכולת להרים את הראש ולהתבונן סביבו.
כיצד ניתן להקל ולאפשר את השכיבה כך שתהיה נינוחה ומאפשרת ?
עבודה על שחרור והרפיית איזור בית החזה – תרגילים שמעודדים הרפיה כזו שתאפשר לתנועתיות ולהתרחבות של בית החזה יכולים לעזור כמו שימוש במגעים שונים ומגוונים.
שימוש במנחים מגוונים לפני השכיבה על הבטן – להחזיק את התינוק בתנוחות המאפשרות שחרור של בית החזה כמו ערסול בחוויות שונות.
לסיכום, שיפור שכיבה על הבטן תתאפשר מתוך הבנת הקושי עימו מתמודד התינוק.
חשוב להבין שכאשר מתקשה בשכיבה על הבטן, זה לא נובע מאי-אהבה למנח זה, אלא לרוב מקושי פיזיולוגי שמונע ממנו להיות נינוח ורגוע. כיווץ של שרירי הבטן, בית החזה וכלוב הצלעות מקשה עליו לפרוש את גופו, להניח את הידיים בנוחות ולהחזיק את הראש באופן מאוזן. התוצאה? תסכול, חוסר רצון ואפילו בכי.
אם ננסה פשוט "להרגיל" אותו למנח הזה כשהוא במצב שלא נוח לו, כמו ההמלצות שניתנות לרוב, ניצור בדיוק את ההפך – החזקה שרירית מוגברת, מתח רב, קיצור השריר, תנועה מאומצת מדי, ופיצויים כאלו אשר ישפיעו בהמשך על המשך ההתפתחות, אם לדילוג על שלבי התפתחות חיוניים או שימוש מיותר בכח על חשבון איכות התנועה.
במקום זאת, המפתח הוא להבין את מקור הקושי ולטפל בו בצורה הדרגתית ונכונה. כשאנו מאפשרים לתינוק לחוות את השכיבה על הבטן בתנאים שמתאימים לו, כשהגוף שלו רפוי, משוחרר, מאוזן ונינוח, הוא לא רק ילמד לאהוב את המנח, אלא גם יפתח תנועה איכותית שתלווה אותו בכל שלבי ההתפתחות הבאים🫶