לאורך תקופת ההריון וההנקה פעמים רבות נשים מרגישות שהגוף שלהן כבר לא ממש שלהן.
הרחם משרת חיים, השדיים מזינים, הידיים מרגיעות, הרגליים תמיד בדרכן למישהו אחר.
ובתוך כל זה… יש אותך.
אישה.
גוף.
לב.
נשימה.
היום אני רוצה להזכיר לך
ההנקה היא לא רק אקט של נתינה היא גם חיבור, גאווה, עוצמה נשית.
אבל היא לא מחייבת אותך למחוק את עצמך.
את לא "רק ציצי".
את גם את.
והמקום שלך, התחושות שלך, הרצונות שלך לא פחות חשובים מהתינוק שמולך.
ביום זה אני מזמינה אותך לבדוק האם אני מרגישה שאת בוחרת בהנקה או רק זורמת איתה?
האם את מקבלת תמיכה או בעיקר דרישות?
האם את בתוך התהליך או פשוט מתפקדת בו?
הנקה מיטיבה לא קורית רק כשיש חלב.
היא קורית כשיש מקום.
מקום גם לך🫶
מוזמנות לשתף איפה אתן מרגישות בתוך כל זה