לתינוקות יש יכולת למידה מהירה ומדויקת, והמוח שלהם יוצר קשרים בין חוויות חוזרות לבין תגובות פיזיות או רגשיות. בהקשר של שינה, המשמעות היא שהתינוק מקשר בין הדרך שבה הוא נרדם לבין עצם פעולת ההירדמות והיכולת להמשיך לישון.
אם בכל פעם שהתינוק נרדם יש פעולה קבועה כמו הנקה, בקבוק, תנועה בידיים, מנשא, ליטוף, נענוע בעגלה, מוצץ או אפילו מוזיקה מסוימת המוח שלו יזהה את אותה פעולה כתנאי הכרחי לשינה. זו תהיה האסוציאציה לשינה שנצרבת אצלו.
לתינוקות מחזורי שינה קצרים יחסית (כ 30-45 דקות) בסיום כל מחזור שינה יש התעוררות חלקית, שבה המוח בודק אם התנאים של תחילת ההירדמות קיימים גם עכשיו. במידה וכן התינוק ימשיך לישון בקלות.
במידה ולא הוא יתעורר לגמרי ויזדקק לאותו "סימן" כדי להירדם שוב.
הבנה של מערכת האסוציאציות הזו היא המפתח לשיפור איכות השינה. כשאנחנו מזהים את האסוציאציות הקיימות ובוחנים האם הן תומכות בשינה רציפה או דווקא מפריעות לה, נוכל בהדרגה ותוך שמירה על ביטחון ורוגע לשנותן ולהעניק לתינוק כלים להירדמות עצמאית, איכותית ורציפה יותר🫶