אחת השאלות שחוזרת הרבה מהורים שאני מלווה היא: "האם הילד חייב לישון בחדר חשוך לגמרי?" או "האם מנורת לילה קטנה יכולה להישאר דולקת בלי לפגוע בשינה?"
אז בואו נעשה רגע סדר.
מבחינה פיזיולוגית, עדיף ששינה תהיה בחדר חשוך. הסיבה היא שהגוף שלנו מפריש את הורמון השינה מלטונין כאשר יש לו את התנאים לכך, וזה מה שעוזר לשינה להיות עמוקה, רציפה ומרגיעה יותר. גם אצל תינוקות וגם אצל ילדים גדולים יותר, החושך הוא כמו איתות לגוף: עכשיו זמן לישון.
מצד שני, חשוב לזכור שאין כלל אחד שמתאים לכולם. אם הילד ישן טוב, מצליח להירדם בקלות ולא מתעורר הרבה במשך הלילה גם כאשר יש מנורת לילה קטנה אין שום סיבה למהר לשנות. לפעמים אנחנו מנסים לתקן משהו שלא צריך תיקון.
אבל חשוב לשים לב מתי דווקא האור, אפילו הקטן ביותר, מתחיל להפריע: יש ילדים שהאור משאיר אותם יותר דרוכים וסקרנים, גורם להם להסתכל סביב, לשבת, לשחק או סתם להתעורר מוקדם מהצפוי. במקרים כאלה, דווקא חשיכה מלאה יכולה לשפר מאוד את רצף ואיכות השינה.
נקודה קריטית שאני מדגישה להורים: אנחנו לא משאירים אור בגלל שהילד "פוחד מהחושך". בגילאים הצעירים הם עוד לא מפתחים פחד אמיתי מהחושך הם פשוט רגילים שיהיה אור ברקע, או רגילים ומצפים שמישהו נמצא שם. כשאנחנו משאירים אור רק כי התרגלנו לא תמיד שמים לב שזה דווקא גורם לילד להיות ערני יותר ולפגוע בסופו של דבר באיכות השינה.
מה אפשר לעשות? אם מתחשק לכם לנסות תנאים מיטיבים יותר, אפשר להחשיך את החדר שלב אחר שלב: להחליף את מנורת הלילה לאור חלש יותר, להעביר אותה מחוץ לחדר לכיוון מסדרון, או לכבות רק אחרי שנרדם ולראות כיצד זה משפיע על הלילה. לפעמים דווקא המהלך הזה מאפשר שינה טובה יותר אבל צריך לראות את זה בפועל דרך ניסוי וטעיה.
בדיוק כמו אצלינו המבוגרים אגב, יש הורים שיכולים להירדם רק בחושך מוחלט, ויש כאלה שישנים שנים שלמות עם אור במסדרון וזה לא מפריע להם בכלל. וכך גם אצל ילדים מה שתומך בשינה הטובה זה מה שנשמר.
לסיכום, אם הילד שלכם ישן מצוין כרגע גם עם מנורת לילה אין שום צורך לחץ לשנות. אבל אם אתם רוצים לייעל את השינה, או מזהים שהאור מקפיץ אותו ועושה אותו עירני שווה לנסות את החושך המלא, אפילו בהדרגה. הכי חשוב שזה לא יגיע מתוך מחשבה סיבתית ש"הוא מפחד מהחושך" אלא רק מתוך בדיקה אמיתית האם האור תורם לשינה או מפריע לה.